תולדות החוג
החוג הישראלי לכלבי רועים
תולדות החוג
כתב: יוסי גיא
בתחילת שנות השבעים, כאשר ההתאחדות הישראלית לכלבנות נוסדה, נוסד גם החוג לקולי. בעשור ההוא, היה יושב ראש החוג חיים גולדברג מרמת גן דמות מרכזית וחזקה בכלבנות הישראלית כיוון שהחוג עצמו היה אחד הגדולים בהתאחדות, ובשעתו איגד כ-300 חברים. הפופולאריות שצבר גזע הקולי הגיעה לו בעקבות הסרט "לאסי שובי הבייתה" וסדרת הטלוויזיה באותו השם, ששודרה אז. רבים גידלו את הגזע והיה אפשר לראותו כמעט בכל מקום בארץ.
עם הזמן, הלכה ודעכה הפופולאריות של הקולי. המגדלת היחידה שנותרה מהימים ההם הייתה מירנה שיבולת מחוות שער הגיא, שבית הגידול שלה "נתיב העיט" ממשיך עד היום להנפיק אלופים, הן בקולי ארוך שיער והן באחיו קצר השיער.
בתחילת שנות התשעים הגיע החוג לשפל המדרגה כאשר היו בו בקושי חמישה-עשר חברים בעלי קולי ושלטי. באותה תקופה, היה קיים "החוג לכלבי ענק", עמותה שאיגדה בתוכה כלבים מקבוצות 1 ו-2 של ה-FCI, כולל כלב צאן אנגלי, בובייה דה פלאנדר מקבוצה 1 ומספר רב של כלבים דמויי דוגה, כדוגמת מסטינו נפוליטני.
אנשי החוג לקולי פנו אליי בבקשה להצטרף אליהם עם הכלב צאן אנגלי, שבאותה עת היו ממנו כמה וכמה חברים בחוג לכלבי ענק. אני הצעתי לצרף גם את אנשי הבובייה, כדי שלא יישארו הגזע היחיד מקבוצה 1 במועדון של קבוצה 2. וכך, במקום האגודה העותומאנית שהייתה קיימת עד אז, הקמנו את "החוג הישראלי לכלבי רועים" (ששמו הרשמי הוא "העמותה לגידול וטיפוח כלבי רועים").
אחרי זמן קצר, פרשה יושבת ראש החוג דאז, פלורי כהן, מתפקידה ונותרה הגזברית הפעלתנית, פמלה מרכוס. בבחירות נבחר ועד שבראשו עמד אמנון נבר, מבעלי הבובייה. גם אשתו בתיה נבחרה לוועד, בנוסף ליוסי גיא ולפמלה מרכוס, והחוג החל להתפתח.
במהלך כהונתו של אמנון נבר, כחמש שנים, החוג צבר המלטות, כלבי ייבוא וחברים חדשים. בתום כהונתו כבר היו בחוג כחמישים חברים.
עם סיום כהונתו של אמנון נבר, בסביבות שנת 1999, נבחר יוסי גיא לתפקיד יושב ראש החוג, תפקיד שמילא עד שנת 2011. במהלך כהונתו, הצטרפו לוועד, בין היתר, אנשים כמו דרורה צחור, שכיהנה כגזברית, ולאחר מכן אנדריי נוזדרין שהחליף אותה בתפקיד. כמו כן כיהנו משה טוריסקי, שחר אלפי, שימיק רגב, רמי הרשמן, שוקי טרבלסי, ועוד אנשים שתרמו מזמנם לחוג.
אינה סימקין, שעלתה ארצה מבלרוס בשנת 1999 עם בית גידול לכלבי קולי, הביאה בעקבותיה לחוג מספר נאה של עולים, שהיום מרכיבים יחד עם מירנה שיבולת את עמוד השדרה של הקולי בארץ.
בשנת 2000, אירח החוג את "אגודת הקולי הבינלאומית" (International Collie Society) לשבוע של סמינרים, טיולים ותערוכות. למרות שהאינתיפאדה החלה זמן קצר לפני כן, היו כמה וכמה אמיצים ממדינות אירופה שונות שבכל זאת הגיעו לארץ ובילו איתנו.
בתחילת שנות ה-2000 הצטרפו לחוג שני גזעים חשובים – בורדר קולי ורועה אוסטרלי – שהגיעו מהמועדון לכלבי צאן, מועדון שהיה מיועד לכלבי צאן עובדים. בכך השלימו את דרכו של החוג לכלבי רועים להיות חוג-גג שאליו שייכים כל גזעי קבוצה 1 של ה-FCI (כלבי רועים) למעט רועים גרמניים ורועים בלגיים.
במהלך השנים נוספו למועדון גזעים כגון בוסרון, כלב רועים פולני, כלב רועים דרום רוסי, בריארד, בירדד קולי, ולאחרונה גם רועה שוויצרי לבן.
בזמן כהונת הוועדים בראשות יוסי גיא הוכנסו לחוג כמה רעיונות ייחודיים:
*תערוכה כפולה – שבה שני שופטים עוברים על הכלבים באותו היום. הכלבים עוברים מזירה לזירה ויכולים לזכות פעמיים במועמדות לאליפות ישראל.
*מספר רב של תערוכות בשנה, מרביתן עם שופטים מחו"ל.
*בעלי גורים שנרשמים כחברים לחוג בפעם הראשונה מקבלים השתתפות חינם בתערוכה ראשונה.
*תקנון גידול ליברלי ביותר, שדורש בסך הכל השתתפות בתערוכה אחת וצילום אגן כתנאי להרבעה.
*תערוכות ממוחשבות שבהן החברים מקבלים את דו"ח השיפוט על המקום, מודפס וקריא.
*הלוואות לחברי חוג שרוצים לייבא כלב שחשוב לגידול כאן.
*החזר חלקי של שכר הלימוד לחברי חוג שלומדים במדרשה.
*פיקניק שנתי משולב בטיול, בדרך כלל בחודשי הקיץ כאשר חם מדי לקיים תערוכות.
כתוצאה מחידושים אלו ומהאווירה החברית השוררת בחוג, הגיע מספר החברים לכ-100 בשנים האחרונות ומחוג של 15 חברים, החוג הישראלי לכלבי רועים הוא היום אחד החוגים המובילים בהתאחדות הישראלית לכלבנות.
בשנת 2011 נבחר יו"ר חדש לחוג - ראובן מגדל, שעתיד להמשיך את המסורת המצוינת של החוג ופעילותו הענפה
בשנת 2012 נבחר יוסי גיא לתפקיד היושב ראש
בשנת 2014 נבחר שוב יוסי גיא לתפקיד היושב ראש